סוחרי נתונים חיצוניים ומפרסמים יכולים לאסוף עליך מידע בלי שתדע על כך ובלי שתסכים לכך. יש שוק עצום לאיסוף ומסחר כאלה, והוא חוקי, אבל שנוי במחלוקת.

אלה שווקים מקוונים, רבים מהם נמצאים ב-dark web, והאקרים מוכרים בהם את המידע האישי שהם גנבו מכם, כולל מספרים של כרטיסי אשראי. זה עלול להוביל לגנבת זהות.

Facebook ו-Google הם שירותים חינמיים שצריכים את הנתונים שלך כדי לעבוד. הם עושים בנתונים שימוש פרוע, שומרים אותם ומצליבים אותם, ויוצרים תמונה שלך על סמך השימוש שאתה עושה בשירותים שלהם.

דליפות נתונים קורות כשנחשפים נתונים רגישים. המידע הדיגיטלי שלך שמור במקומות שונים בעולם במאות מסדי נתונים. רוב החברות נוקטות אמצעי אבטחה למניעת פריצות ואסונות של דליפת נתונים. הסכנה היא שהמידע שדלף יימכר בסופו של דבר ב-dark web.

ה-dark web ("הרשת האפלה") היא חלק מהאינטרנט שאפשר להיכנס אליו רק דרך רשת שמסלקת כל מידע מזהה, כגון הדפדפן Tor. יש לה מוניטין מפוקפק, אבל היא בסך הכול חלק פרטי יותר של האינטרנט. אבל הפרטיות הקיצונית שהרשת האפלה מעניקה באמת מאפשרת קיום של פעילות לא חוקית, כי האקרים יכולים לקנות ולמכור מידע אישי שאולי הגיע מדליפת נתונים. כל מיני דברים רעים נובעים מזה, כולל גנבה של כרטיסי אשראי. חשוב להבהיר שסוחרי הנתונים החוקיים שהזכרנו קודם, לא עובדים ב-dark web.

מסובך להסיר נתונים אישיים מהאינטרנט, וזה בלשון המעטה. מאוד קשה אפילו לדעת אילו סוחרי נתונים מחזיקים במידע שלך, וגם אם תצליח לברר מי הם, תצטרך לשלוח בקשות לכל אחד ואחד מהם ולבקש להסיר את המידע שלך ממסדי הנתונים שלו. החוק אמנם מחייב אותם להיענות, אבל זה יכול לקחת זמן. אפילו שירותים מוכרים כמו Google ו-Facebook, שטוענים שיש אצלם אופציה לפרטיות, לא דואגים שהיא תהיה ברורה ופשוטה. ובמקרה הכי גרוע, אם המידע שלך נמכר ב-dark web, כמעט בלתי אפשרי לקבל אותו בחזרה. משום כך אבטחה טובה הכרחית.

מנהלי סיסמאות הם הדרך הכי טובה ליצור סיסמאות חזקות. הם יוצרים רצף אקראי של תווים שקשה מאוד לזכור, וכשצריך – הם ממלאים באופן אוטומטי את פרטי הכניסה במקומך. אם אתה רוצה ליצור את הסיסמאות בעצמך, רצוי להשתמש בקבוצות מילים – אפילו משפט שלם – וכדאי לשלב בו גם מספרים ליתר ביטחון, למשל, "הנהסיסמהמצוינתשהמצאתיבשנת2020".